אין קשר בין משקל לבין אהבה עצמית

להצטלם בתחתונים וחזייה כשאת שמנה - זה לא ביטוי של אהבה עצמית.
אין קשר בין הדברים.
ולמען הסר ספק -
גם להצטלם בתחתונים וחזיה כשאת רזה, זה לא ביטוי של אהבה עצמית.

בעיניי יש מימד של חוסר אותנטיות כשאנחנו נתמכים ברעיונות חברתיים כקביים, רק כדי לתת לעצמנו לגיטימציה לבוא לידי ביטוי באופן שונה.

מי שאוהב את עצמו, לא צריך להכריז על זה בכל פעם שהוא הולך נגד הזרם.
וזה לא משנה אם זה בא לידי ביטוי בתמונה, פוסט בפייסבוק או סרטון טיקטוק.

אני מבין שיעל אמרה את הדברים בטונים צורמים, במילים פוגעניות ושקשה לנתק את צורת הדברים מהתוכן שלהם.
אבל לי המסר ברור -
אתה יכול להיות מי שאתה, ולהביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה, מבלי לחבר את זה לרעיונות נשגבים ותנועות חברתיות. פשוט להיות אתה בלי המילים המפוצצות.

ואני אומר את זה אחרי שנים בהן כנער התמודדתי עם בעיות בדימוי גוף, דיאטות קיצוניות וחוסר קבלה של הגוף שלי. היום מסרים פרובוקטיביים כאלו בכלל לא נוגעים בי.

למה?
כי אני מבין שהקונפליקט שלי לא היה עם הגוף שלי.
הוא היה עם תפיסת העצמי שלי ואיך אני חווה את עצמי.
התהליך הוא פנימי לחלוטין.

ובכל פעם שאני רואה פוסטים שמחברים בין משקל (נמוך, תקין או גבוה) לבין אהבה עצמית, אני מבין שמשהו השתבש בדרך. שמישהו בחר לעלות על גל חברתי במקום לעלות על הגל הפנימי שלו.
וכמה חבל שאנחנו ממשיכים לחפש הוכחות לאהבה עצמית במקומות שכל המהות שלהם היא למכור לנו פנטזיה, חלום… אבל לא את מי שאנחנו, או שנועדנו להיות.