מה הקשר בין טיילור סוויפט להתפתחות תודעתית?

טיילור סוויפט הפכה לנערת שעשועים.
וזה שיעור בהתפתחות תודעתית שכולנו צריכים -

אחרי אלבום ששבר כל שיא אפשרי (חייה של נערת שעשועים, 4 מיליון עותקים בשבוע) וסדרת דוקו בת 6 פרקים שמתעדת את הטור הרווחי ביותר בכל הזמנים, סוויפט מבקשת מאיתנו דבר אחד:

״נמאס לי שאנשים רואים אותי כתאגיד, אני רוצה שיראו אותי כבן אדם״.

הציטוט שלה הפתיע אותי, וגרם לי לחשוב על ציטוט אחר שאומר -
״אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא, אלא כפי שאנחנו.״

רגע לפני שאתם גוללים, תנו לי להסביר.

סוויפט ידועה כאחת האומניות היותר אסטרטגיות ומחושבות בתעשיית המוזיקה.
השונאים שלה כבר הכתירו אותה כ-״מארוול״ (סטודיו הסרטים שאחראי על ספיידרמן, איירון-מן, קפטן אמריקה ועוד) של עולם המוזיקה.

או בקצרה - תאגיד.

וזה לא מקרי - ההחלטות העסקיות והשיווקיות שלו דומות (אם לא זהות) לאלו של תאגיד.
אז עולה השאלה: למה היא מתנגדת לזה בזמן שהיא מתחזקת את זה?

הדוגמא שחיזקה בעיני את הדואליות שבה, הגיעה בסדרת הדוקו שלה - ״The End of an Era" שהופקה כולה ברמת גימור שמזכירה סרטון תדמית של יוניקורן בהייטק או של סרט הוליוודי.

או בפשטות - הכי לא אישי.

כבר בפריים הראשון שאלתי את עצמי - ״למה זה לא מצולם כמו ״מחוברים״? זה מרגיש כל כך מסחרי!״

ובאמת, פרט לרגעים בודדים בסדרה, טיילור ממשיכה לתחזק את תדמית הטפלון שלה, כזו שמימד אנושי לא יכול להאיר מבעדה.

ובתור מאמן, זה כמובן לקח אותי לתיאוריית דרגות ההתפתחות של התודעה, במיוחד זו המיוחסת לפילוסוף האמריקאי קן וילבר.

לפי התיאוריה - לאורך חייו האדם יכול לטפס על סולם בעל 12 שלבים של התפתחות תודעתית, כשבכל שלב הוא רואה את העולם אחרת (ככל שמטפסים גבוה יותר - הנוף הופך רחב יותר).

לפי וילבר, ועל סמך הערכה האישית שלי, סביר לשייך את טיילור לדרגה הכתומה (5), זו שמאופיינת בדחף של האדם להישגיות, ייחודיות ופריצת גבולות. הערכים שהדרגה הכתומה מקדמת הם - רציונאליות, עשייה, והערכה עצמית שמתבססת על הישגים.

אבל הסיפור לא נגמר כאן.

ע״פ קן וילבר, אנחנו לא מזדהים עם דרגה אחת בלבד במאת האחוזים, אלא מתפזרים על פני שלוש דרגות באופן הבא:

50% בדרגה הנוכחית, 25% בדרגה הקודמת ועוד 25% בדרגה הבאה.

והחלוקה הזו - היא מקור רוב הקונפליקטים בחיים שלנו, מכיוון שהיא מייצרת מצב בו חלקים שונים בתודעה רואים את המציאות בזווית ראייה שונה (נוף רחב או צר יותר) ובהתבסס על ערכים שונים.

להערכתי, גם במקרה של טיילור, התסכול שלה מגיע מחוויה של העולם בשני מישורים שונים, ע״י שני חלקים שונים; כשכל חלק בה מבקש מעריך ומבקש משהו אחר.

חלק אחד מקדש הישגיות ופריצת גבולות (דרגה כתומה, 5)
וחלק אחר מבקש לקדם אנושיות, שיוויון ורגישות (הדרגה הירוקה, 6).

ההבנה הזו מזמינה אותנו בזמנים של קונפליקט פנימי לשאול את עצמו -
מאיזו קונטקסט החלק שפועל בתוכי עכשיו רואה את העולם?
מהם הערכים שחשובים לחלק הזה?
ואיזה ערכים חשובים לחלקים אחרים (בדרגות אחרות)?

חשוב לדעת כי הריפוי לחלקים לא מתרחש באמצעות דריסה של חלק אחד את האחר.
ההפך.
דרגות התודעה מבוססות אחת על השנייה ולכן מבקשות לייצר אינטגרציה.

ההרמוניה מתרחשת כאשר ניתן להצביע על מטרה משותפת של החלקים.
מה המטרה המשותפת שלהם?
מה הם מנסים להשיג?
ואילו פעולות אפשר לקחת כדי להבטיח שכל אחד מהם יבוא לידי ביטוי?

כי אין חלקים טובים וחלקים רעים.
הם כולם בסוף חלקים של העצמי.

נ.ב 1.2.26 אעביר לייב חינמי על איך להכיר ולעבוד עם החלקים התודעתיים שלנו, כדי לצאת מהלופ במערכות יחסים. מוזמנים להירשם כאן