מיכל הקטנה - הצגה או פיצוי?

בשבועות האחרונים, מיכל הקטנה עלתה לכותרות שוב בעקבות הזוגיות עם השחקן יהודה בוחבוט שצעיר ממנה ב 19 שנים.

ובין אלו שמפרגנים לבין אלו שקוראים ליחסים "הצגה" או "מביכים"
אני כאן כדי לשאול -
למה זה בכלל קרה?
ולא, אני לא חושב שזו רק משיכה או אהבה.

התשובה לשאלה הזו, לדעתי, מתחילה בהתפרקות הנישואים הקודמים של מיכל לאיש העסקים ניר ויצמן, איתו הייתה בזוגיות לא פחות מ-25 שנה (16 שנה מתוכן כזוג נשוי).

הנקודה הזו חשובה מכיוון שמערכות יחסים לא נכתבות על דף חלק. הן ממשיכות בדיוק מטיפת הדיו האחרונה של מערכת היחסים הקודמת. אותה מיכל מתארת בראיונות כ-

״הרגשתי כאילו אני שקופה בעיניו… אתה מכיר את זה שילד רוצה תשומת לב, בוכה והולך לחדר? אף אחד לא בא אחריי כשהלכתי לחדר לבכות. כל הזמן ויתרו עליי. בחיים שלי לא היה אף אחד שנלחם עליי, בכלום, בכל היבט. גם עכשיו לא [בגירושין].״

החוויה של להיות בלתי נראה בזוגיות היא חוויה כמעט אוניברסלית. כולנו חווים אותה בעוצמה כזו או אחרת בנקודות שונות בזוגיות. השאלה מתי הנקודות האלו הופכות להיות רצף מתמשך שמאיים על העולם הרגשי שלנו?

לתפיסתי, העולם הרגשי שלנו - מתוכו גם נובעות ההתנהגויות שלנו - הוא כמו מטוטלת; כשאנחנו נמצאים בקיצון אחד (ובמקרים רבים גם לא בריא), אנחנו מבקשים להשתחרר ממנו ו-״להתקדם״, אבל אז אנחנו שוכחים את מאחד מחוקי הפיזיקה - חוק שימור האנרגיה; לפיו המטוטלת לא תמצא את האיזון אלא תקצין לצד השני.

וזה בדיוק מה שקורה עם מיכל.

ממערכת יחסים בה הרגישה בלתי נראית, היא מייצרת לעצמה סיטואציות חיים שעוזרות לה להנכיח את הקיום שלה; באובר-נראות. בין אם בתוך הזוגיות עם שחקן צעיר (שבסבירות גבוהה מעריץ את הדרך שעשתה ואת ההצלחה שלה - מה שאולי פחות ריגש את הגרוש שלה, שהיה בעצמו מוצלח מאוד) ובין אם באיך שהיחסים נתפסים כלפי חוץ.

הילדה הקטנה שבתוך מיכל הקטנה - עדיין מבקשת למלא את בור תשומת הלב שנפער בתוכה.

ואני לא כותב את השורות האלו בציניות או מתוך הטלת ספק בכנות היחסים של מיכל עם בן זוגה - אלא מתוך מקום של חמלה לחלקים שבה, שבנו, שמבקשים מענה, ושבהעדר המענה הזה מייצרים סיטואציות קיצוניות שיש בהן את היכולת לחבל לנו בחיים לאורך זמן.

בעיני 3 השאלות הכי חשובות לשאול את עצמנו ביחסים הן -
איזה צורך מערכת היחסים ממלאת אצלי?
על מה אני מנסה לפצות בה?
איך אפשר לגשת לזה ממקום מיטיב שמאוזן עם מי שאני (מעבר לדפוסים שלי)?

ומהותי לזכור -
אין צרכים שוליים, פיצויים ילדותיים או חלקים שצריך למחוק.
לכולם יש מקום וכולם מבקשים להיכנס למודעות באופן מזמין.

כשנעשה זאת נוכל לבחור ולהיות ביחסים ממקום אותנטי ואוהב, כזה שמאפשר לנו להמשיך לכתוב את הסיפור הזוגי שלנו בהרמוניה עם הסיפור שכבר כתבנו.