fbpx

דניאל אוחנה

קואצ'ר לביטחון עצמי וקריירה

היי, אני דניאל אוחנה, קואצ'ר לביטחון עצמי וקריירה;


 ואני מאמין שהביטחון העצמי שלנו, יחד עם הערך העצמי שלנו, קובעים את פוטנציאל ההצלחה שלנו בחיים ואת היכולת שלנו להגשים אותה.


אני לא רואה בעצמי גורו, מאסטר או מנטור.

 אני מאמין שכל אדם הוא המאסטר האולטימטיבי של חייו.

 

התפקיד שלי הוא לא להפוך אנשים לטובים יותר,

אלא לעזור להם בגילוי הטוב שכבר קיים בהם - ובאמצעותו לפרוץ קדימה.

תמונה של דניאל אוחנה קואצ'ר לביטחון עצמי וקריירה

היי, אני דניאל אוחנה,

קואצ'ר לביטחון עצמי וקריירה; ואני מאמין שהביטחון העצמי שלנו, יחד עם הערך העצמי שלנו, קובעים את פוטנציאל ההצלחה שלנו בחיים ואת היכולת שלנו להגשים אותה.


אני לא רואה בעצמי גורו, מאסטר או מנטור.

 אני מאמין שכל אדם הוא המאסטר האולטימטיבי של חייו.

 

התפקיד שלי אינו להפוך אנשים לטובים יותר,

אלא לעזור להם בגילוי הטוב שכבר קיים בהם - ובאמצעותו לפרוץ קדימה.

כסף זה לא הכול


קואצ'ינג 1:1 הוא לא העסק היחידי שלי, ולכן יש לי את החופש הכלכלי לבחור עם מי לעבוד. חשוב לי לצאת למסע עם אנשים שמחויבים לתהליך ושרוצים לחוות שינוי אמיתי.

מאמן מתוך ניסיון והישגים


אני מגיע לאימון מתוך רצון להעביר את ההצלחות המקצועיות והאישיות שלי הלאה; מרגש אותי לתת לאחרים את הכלים להשיג תוצאות דומות בתחומים שחשובים להם. 

מתבסס על מדע ומחקר


שיטת האימון שלי מבוססת על מחקרים מדעיים וכלים פסיכולוגיים מוכחים שיסייעו לך לזנק קדימה תוך שמירה על המוטיבציה, האנרגיה והאיזון בחיים - לאורך זמן. 

3 דברים שכדאי שתדעו עלי:

1. אני חוקר את תחום ההתפתחות האישית כבר מעל ל-14 שנה

2. עזבתי את ההייטק, למרות המשכורת והתנאים, כדי לעסוק במקצוע שאני מאמין בו

3. אני כותב במגזינים המובילים בארץ

לוגו פורטל היזמות
לוגו מגזין מנטה
לוגו פנאי פלוס

המשימה שלי:

לשנות את העולם, שיחה אחת בכל פעם. 


איך הפכתי להיות קואצ'ר?

לצפייה ביוטיוב - לחצו כאן

אומרים שהחיים יכולים להשתנות בשיחת טלפון אחת, וזה נכון. 

עד היום אני זוכר את שיחת הטלפון ששינתה לי את החיים לפני כשנתיים; שיחה שדווקא אני יזמתי, עם חברה טובה, קריאה לעזרה אחרי תקופה ארוכה של חוסר וודאות מקצועית וכמה החלטות שגויות שגרמו לי להטיל ספק ביכולות שלי... או שאולי דווקא בפחד מלהכיר את היכולות האמיתיות.

"אני חושב שאני רוצה להיות קואצ'ר," אמרתי לה בטלפון ומיד הרגשתי איך חבל דמיוני מתהדק סביב הצוואר שלי. כמו שהעולם כולו קרס אל תוך עצמו ברגע שהעזתי בכלל לבטא המשפט הקצר הזה, את הפנטזיה. כל-כך הרבה סיפורים שליליים סיפרתי לעצמי על העיסוק הזה, כבר מגיל צעיר, כך שמעולם לא הרשתי לעצמי להרהר בו ברצינות.

היציאה מכלא האמונות המגבילות

כמו רבים אחרים שאני מכיר, גם אני החזקתי בתפישה שכל אחד יכול להיות קואצ'ר; שמדובר במקצוע בו בוחרים אלו שלא יודעים מה לעשות עם עצמם או שאין ברשותם ולו כישרון תועלתני אחד... ושבמובן מסוים הבחירה במקצוע הזה היא כמו הנפת דגל לבן, מה שבהתחשב בהצלחה המקצועית שהייתה לי (למרות שאף-פעם לא הייתי מרוצה), לא הייתה אופציה.

"ומה הבעיה עם זה?" היא שאלה, כולה שלווה, מחוברת למציאות ומנותקת מסערת הרגשות שבתוכי. תחושת המחנק כבר הספיקה להתפשט לכדי כאב ראש מהדהד, המילים החלו להתבלבל והמציאות החלה להתרחק; אותה מציאות שכבר הספקתי לעבור בתוכה מספר גלגולים: nמפקד בצבא, דרך מרצה בהייטק ואפילו  צלם אופנה... אומנם בכל אחד מהם הרגשתי שאני מביא את עצמי לידי ביטוי, ואפילו הרווחתי סכומים יפים - אבל לא הרגשתי שהלב שלי נמצא במקום הנכון. 

תמונה של דניאל אוחנה קואצ'ר לביטחון עצמי וקריירה


שיחת הטלפון הקצרה הזו, למרות המורכבויות הפנימיות שהציפה בתוכי - נתנה לי את הלגיטימציה והפוש הראשוניים לחקור את הכיוון. פתאום הבנתי שהאמונה המגבילה שלי בנוגע לאיכות המקצוע הייתה רק בראש שלי, בדיאלוג הפנימי שלי, ושאין לא אחיזה במציאות. אלו רק מחשבות; ואם יש דבר אחד שחבל לעשות זה לאפשר למחשבות לנהל לנו את החיים. אז החלטתי להרים שוב את הטלפון, והפעם להתקשר לבתי-הספר השונים לקואצ'ינג במטרה לברר פרטים. 

החלום ושברו

לא האמנתי בכלל שאני עושה את הצעד, המהלך היה כמו הצצה חטופה אל מבעד לשורות המטריקס של חיי, אפיק חדש לגמרי –  חלום אסור שמתגשם... אבל אז הוא התנפץ.

15 אלף, 20 אלף, 27 אלף – אלו היו הסכומים שדרשו בתי הספר השונים עבור ההכשרה. לרגע כבר הצטערתי שבכלל הרשתי לעצמי לחלום. היה לי ברור שלא אצליח לגייס סכום כזה מעבודה במשרה חלקית בחנות וכי האלטרנטיבה היחידה היא לחזור לעבוד בהייטק, שם שסבלתי כל-כך, ולא יכולתי לדמיין אפילו עוד יום אחד מול המסך ומאחורי השולחן.

מכאן הדרך לדיכאון הייתה קצרה מאוד. בכל זאת - עד שהצלחתי להתחבר לעצמי, לנפץ את האמונות המגבילות שלי ולתת לעצמי את האישור לפעול – גיליתי  שאין לי באמת מה לעשות. הבנתי שאני נמצא במלכוד, ושבכל דרך שבה אבחר אאלץ לסבול. ירד לי החשק לעבוד, להשקיע, לעשות דברים... כך או כך לא אוכל להגשים את עצמי.

"מכאן הדרך לדיכאון הייתה קצרה מאוד. עד שהצלחתי להתחבר לעצמי, לנפץ את האמונות המגבילות שלי ולתת לעצמי את האישור לפעול – גיליתי  שאין לי באמת מה לעשות.

הארה וההגשמה

בשלב מסוים אמא שלי הציעה לי לתת לי חצי מהסכום, מתנה! מהכסף שאין לה, העיקר שאצא מהמרה השחורה. "אני באמת מעריך את זה, אבל לא תודה," אמרתי. "אני עדיין מאמין שיכול להיות למצב הזה פתרון, ולא פתרון קסם. חשוב לי למצוא דרך כזו שבבוא היום כשיגיע אלי מתאמן לקואצ'ינג עם בעיה דומה, אני אוכל לעזור לו ולא אשלח אותו לחפש הלוואה."

ככה עברו עוד כמה שבועות, במהלכם ניסיתי לחשוב על דרכים יצירתיות לפתור את הבעיה – עד שברגע אחד נפל לי האסימון. מגיל 13 אני מתעניין בתחום של התפתחות אישית, קראתי אינסוף ספרים וצפיתי באינסוף הרצאות – כשברוב המקרים, היוצרים שלהם לא החזיקו בהכשרה פורמאלית! חלקם רכשו את הידע מתוך ניסיון חיים (אופרה ווינפרי), אחרים דרך הארה רוחנית (אקהרט טולה, ביירון קייטי) ומספר לא מבוטל דרך קריאת ספרים והעמקה אישית (רונדה ביירן, אנטוני רובינס). פתאום הבנתי שהבעיה שלי היא לא בעיה כלכלית, אלא בעיה מחשבתית.

הבנתי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה כבר עכשיו,  ונכון - לא תהיה לי תעודת קואצ'ר רשמית... אבל האם אני באמת צריך לתת לדף נייר להגדיר לי את החיים ולמנוע ממני לעזור לאנשים?

כבר אז ידעתי, והיום מתוך ניסיון אפילו יותר, שיש לי את היכולת לעזור לאחרים ולהביא אותם לתוצאות גבוהות. אז נכון, מי שממש חשובה לו התעודה - לא יבוא אלי. וזה בסדר כי אנשים שונים מחפשים דברים שונים, אך בסופו של יום - מי שמחפש תוצאות יגיע אלי.


"כיום אני שמח לומר שאני קואצ'ר שעוזר לאנשים להגיע לתוצאות גבוהות ויוצאות דופן,  וכמובן שאני ממשיך להעשיר ולפתח את עצמי בכל יום.

כיום אני שמח לומר שאני קואצ'ר שעוזר לאנשים להגיע לתוצאות גבוהות ויוצאות דופן, וכמובן שאני ממשיך להעשיר ולפתח את עצמי בכל יום.

אחת התובנות הכי חשובות שלמדתי בדרך היא שכל אחד חייב לשאול את עצמו - "מה הייעוד שלי?" או "מה אני רוצה לעשות עם החיים האלו?"; מצד אחד מדובר בשאלה הרת גורל, אפילו מלחיצה, אך בו בזמן מדובר בשאלה שהתשובה אליה היא בגדר מפת הדרכים שעוזרת לנו לנווט במסלול החיים.

אנחנו חייבים לזכור שאין זה מוסרי לאפשר לפחד שלנו למנוע מאיתנו לעשות לאחרים טוב, ועל-ידי כך להרגיש טוב בעצמנו. הפחד לא מתכנן להיעלם, הוא תמיד נמצא שם. השאלה האמיתית היא האם אנחנו בכלל צריכים להילחם בו או פשוט להאיר יותר חזק.

זה בידיים שלנו.  

האזינו לפודקאסט שלי

Insight

 פודקאסט הקואצ'ינג הראשון בישראל! 

רוצה לקבל עדכונים על פרקים חדשים?